וילה שוקן

שוקן בנה את הוילה בשנת 1934 ברחוב בלפור, כדי לאכלס את בני משפחתו שעזבו את גרמניה ועברו להתגורר בירושלים. הווילה תוכננה על ידי אדריכל הבית, אריך מנדלסון. כיום, הווילה וספריית שוקן הסמוכה לה ממוקמות בלב אזור המגורים היוקרתי ביותר בירושלים. אולם, בשנת 1934, נבנו זוג המבנים על גבעה צחיחה, מוקפת בנוף מרהיב לגבעות ולחורשות עתיקות.

הנוף הירושלמי האקזוטי שבה את ליבו של שוקן והיווה מקור השראה למנדלסון, שני ברלינאים אליטיסטים שמצאו עצמם בונים חיים חדשים בפינה נידחת בשולי תרבות המערב. “האוויר וקרינתה של הארץ הזו חודרים ומציפים את החושים”, כתב מנדלסון. הארץ והנוף “מסמלים שילוב בין תרבויות עתיקות לעולם המודרני; זהו מקום בו נפגשים אינטלקט וחזון, רוח וחומר”.

בתכנון וילה שוקן שילב מנדלסון אלמנטים מן האדריכלות הערבית המסורתית, כגון פרגולות וגינות גג, עם עיצוב מודרני המבוסס על אבן, פלדה וזכוכית. קווי המתאר של המבנה והחלונות האנכיים תוכננו לקרר את החדרים ולהציפם באור טבעי. הווילה צוידה במנעמי חיים שלא נראו עד כה בירושלים, כגון מיזוג אוויר מרכזי ובריכת שחייה.

במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה וילה שוקן כמקום מגוריו של הגנרל בארקר, מפקד כוחות אנגליה בא״י-פלשתינה ובירדן. כמו כן התארחו בה נכבדים גולים כגון מלך יוגוסלביה, פטר השני, וקיסר אתיופיה, היילה סילאסי. לאחר משא ומתן שנוהל ע״י הבן גדעון, שהיה קצין בצבא הבריטי, הסכימה המשפחה לוותר על השימוש בוילה. בתמורה, אניית הצי הבריטי העבירה את אוסף האמנות של שוקן למשמורת בדרום אפריקה.  

בשנת 1957 נמכרה וילה שוקן לאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, והפכה לביתהּ למשך כמעט שלושים שנה. ב- 1985 העתיקה האקדמיה את מקומהּ לקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. בשנת 2009 נעשה ניסיון להרוס את הווילה לטובת מיזם נדל”ן. המיזם נבלם הודות לקמפיין ציבורי בהובלת האדריכל הנכד הלל שוקן. כיום, ווילה שוקן מוגדרת כמבנה היסטורי המוגן תחת חוקי השימור של עיריית ירושלים.